מצודת דוד על ירמיהו ד׳

1 אם תשוב. מוסב למעלה לומר אם אתה ישראל תשוב בוידוי ופיוסים כאלה אז החזור ותשוב אלי להיות לפני כמאז סגולה מכל:

2 ואם תסיר. אם תעביר הפסילים מארצי ומירושלים עירי אז לא תנוד ללכת בגולה:

3 ונשבעת וכו׳. ואם תשבע חי ה׳ באמת לא כמו שאתם נשבעים עתה לשקר כמ״ש ואם חי ה׳ יאמרו לכן לשקר ישבעו לקמן ה:

4 במשפט ובצדקה. הענין כפול במ״ש:

5 והתברכו. אז יתגדל מאד עד שהעמים יתברכו בו לאמר בברכתם ישימך אלהים כישראל:

6 ובו יתהללו. המהלל עצמו יאמר הנה אני מוצלח כישראל:

7 לאיש יהודה. כמו לאנשי יהודה:

8 נירו לכם ניר. מתחלה חרשו השדה לחתוך שרשי הקוצים ואח״ז זרעו על שדה נקיה ולא תזרעו על הקוצים בעודם מחוברים בארץ כי לא תצלח הזריעה ור״ל מתחילה הסירו הפסילים ואחר זה יקובל תפלתכם לפני ולא כשעדיין לא עזבתם הפסילים:

9 המלו לה׳. ולתוספות ביאור אמר הסירו אוטם לבבכם לשם ה׳ להתבונן בדרכיו ולדבקה בו:

10 איש יהודה. אתם אנשי יהודה ויושבי ירושלים:

11 פן תצא וכו׳. פן תצא חמתי כאש הדולק ובערה בכם ואין מי יכבה אותה ר״ל לא ימצא מי מעביר החמה מפני רוע מעלליכם אשר גברו ואין במי זכות להעביר החמה:

12 הגידו. כאלו לשרי העם יאמר הגידו ביהודה וכו׳:

13 תקעו שופר. להשמיע ולזרז קראו מלאו. קראו את העם ואספו אותם ואמרו להם האספו וכו׳ להשגב שם מפני האויב:

14 שאו נס. הרימו נס לרמז להתאסף לציון להשגב בה:

15 מביא. על הארץ ההיא:

16 מצפון. זה בבל העומדת מצפון לא״י:

17 ושבר גדול. הרעה ההיא תהיה שבר גדול:

18 עלה אריה מסבכו. דרך האריה לשבת בתוך סבכי האילנות ועל נ״נ יאמר:

19 ומשחית גוים. זהו נ״נ שהשחית כל העכו״ם וכפל הדבר במ״ש:

20 עריך תצינה. הערים שלך תהיינה שממה מאין מי יושב בהן:

21 על זאת. על השמועה הזאת:

22 ממנו. ישראל:

23 יאבד לב המלך. ר״ל יבוא בו מורך לב:

24 ונשמו. ר״ל לא ידעו מה לעשות:

25 ואומר. זהו מאמר הנביא שאמר אתה ה׳ באמת כאלו אתה הסתה את העם הזה לאמר להם שלום יהיה לכם אל תיראו כי כן נבאו להם נביאי השקר ועל כי לא עשית בהם משפט חשבו העם שהאמת אתם וכאלו אתה פתית אותם:

26 ונגעה. ר״ל בעבור זה לא שבו לה׳ והנה נגעה החרב עד הנפש כי הפורענות קרובה לבוא:

27 בעת ההיא. בעת בא הפורענות יאמר לעם וכו׳ הנה רוח יבש סוער במקומות גבוהות אשר במדבר שמטאטא ומכבד הכל הואיל ואין שם דבר לעמוד בפני הרוח ולעכבו והרוח הוא יבוא דרך בת עמי לטאטא את כולם ללכת גולה:

28 לא לזרות. לא יבוא הרוח לזרות המוץ מן הגורן ולא לנקות את התבואה מן העפר ר״ל לא יבוא לטובה כ״א לרעה:

29 רוח מלא. רוח שלם מאלה הרוחות הנושבות במקומות הגבוהות שבמדבר הנה יבוא לצרכי להפרע מהם:

30 עתה. ר״ל בזמן קרוב אתווכח עמהם גם אני כי עד הנה היה הנביא מתווכח עמהם להגיד להם פשעם ומעתה אתווכח גם אני כי בהביאי עליהם הפורעניות כאילו אגיד להם בזה פשעם אשר גברו למעלה:

31 כעננים יעלה. האויב יעלה עליהם חיש מהר כעננים העולים ברוב השמים וכסופה. כרוח סופה כן ימהרו מרכבותיו:

32 כי שדדנו. קרובים אנו להיות נעשקים ביד האויב:

33 כבסי. לכן עשי תשובה וכבסי לבך מן הרעה למען יבוא לך תשועה:

34 תלין בקרבך. תתמיד להיות בקרבך מחשבות עמל ואון שאתה רגילה בהם:

35 קול מגיד מדן. קול שמועה מגיד מדן שהוא בקצה ארץ ישראל ומשם יבוא השמועה כי בא האויב ומהר אפרים משמיע הקול שבא העמל והצער:

36 הזכירו. כאלו הקול אומר הזכירו אלה לאלה בעבור העמים הבאים למלחמה להיות נשמרים מהם כי הנה הם נאספו לבוא על ירושלים:

37 נוצרים. בעלי מצור באים מארץ מרחק לצור ועל ערי יהודה נתנו קולם לאיימם ולהפחידם:

38 כשומרי שדי. כשומרי שדות אשר יסבבום מסביב כן היו האויבים על ירושלים מסביב:

39 כי אותי מרתה. כי הקניטה אותי במעשיה ולכן באה עליה האויב מסביב:

40 עשו אלה לך. ר״ל הם גרמו לך מרבית הצרות האלה:

41 זאת רעתך. הפורעניות הזאת היא על רעתך כי בעבורה יימר לך:

42 כי נגע. ר״ל קרובה היא והגישה אליך ונגע עד לבך:

43 מעי מעי. כפל המלה כדרך הנוהים וצועקים מכאב וכן ראשי ראשי מ״ב ד ור״ל בעבור הכאב שיש לי במעי מצער דאגת הפורעניות המעותד לבוא לכן אהיה מלא מחלחלה:

44 קירות לבי. מגודל התוגה מקשקש לבי בקרבי וכתלי הלב משמיעים לי קול הומיה:

45 לבי לא אחריש. לא אוכל להחריש ולהשתיק את לבי מהמייתו:

46 שמעת נפשי. בנבואה שמעה נפשי שיבוא קול שופר ולתוספת ביאור אמר תרועת מלחמה ר״ל שיבוא האויב ויריע בשופר כדרך הנלחמים:

47 שבר על שבר נקרא. פורעניות על פורעניות יבוא במקרה רעה כי בראשונה גלו עשרת השבטים ועתה יגלה יהודה:

48 כי שדדה. בזה יפרש מהו השבר על שבר ואמר כי ראשונה שדדה כל הארץ היא ארץ עשרת השבטים ועתה פתאום שודדו אהלי וזהו בה״מ:

49 רגע. ברגע אחת שודדו יריעותי והוא כפל ענין במ״ש:

50 עד מתי. ר״ל עד מתי תעמוד הגזירה במקומה ואראה במראה הנבואה כאלו האויב בא ונושא הנס לפניהם וקול שופר מתרועת מלחמה אשמע בנבואה:

51 כי אויל עמי. אמר במקום ה׳ כמשיב על דבריו לומר הלא זה הוא בעבור כי עמי הוא אויל ואינם נותנים לב לדעת אותי:

52 בנים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

53 להרע. להערים לעשות הרע:

54 לא ידעו. אינם נותנים לב להערים לעשות הטוב:

55 ראיתי. זה מאמר הנביא שאמר לכן ראיתי במראה הנבואה את הארץ והנה היא תוהו ובהו כי גלו אנשיה:

56 ואין אורם. האור שהיה בהם מאז הלך לו והוא משל על הצרה כי מי שהוא בצרה העולם חשוך בעדו:

57 והנה רועשים. הוא משל על אבדון השרים והגבורים:

58 אין האדם. אין מי מבני האדם שהיו בה כי כולם גלו:

59 נדדו. הלכו להם מן הארץ לגודל השממון:

60 הכרמל המדבר. מקום הכרמל נתהפך להיות מדבר:

61 וכל עריו. כל ערי הכרמל נתצו ונהרסו מפני ה׳ וחוזר ומפרש מפני חרון אפו ולא במקרה תהיה כל זאת:

62 וכלה. אבל לא אעשה כלה ביושביה:

63 על זאת. על הדבר האמור למטה תאבל הארץ וחשכו השמים אשר ממעל:

64 על כי וכו׳. ר״ל בעבור זה תאבל הארץ וכו׳ על אשר דברתי מחשבתי לעשות הארץ שממה ולא נחמתי על הדבר ההוא ולא אשוב ממנה וכפל הדבר במ״ש:

65 מקול פרש. מקול קבוצת הפרשים והמורים חצים בקשת יברחו כל אנשי העיר:

66 באו בעבים. יבואו להסתתר ביערים העבים והמסובכים באילנות:

67 ובכפים עלו. יעלו בין הסלעים להסתתר שמה:

68 עזובה. מיושבים ולתוספת ביאור אמר ואין יושב בהן איש:

69 ואת שדוד. אתה יהודה שסופך להיות עשוק ביד האומות:

70 מה תעשי וכו׳. ר״ל מה תועיל אשר תלבשי מלבושי תולעת שני אשר תקשטי עצמך בעדי זהב אשר תתמידי לצבוע עיניך בצבע הפוך להיות נראית יפה להלהיב לבות הנואפים:

71 לשוא תתיפי. על חנם עשית עצמך יפה ומהודרת כי החושקים מאסו בך מעתה ומבקשים לקחת נפשך ממך והוא ענין משל לומר מה תתרצי אל העובדי כוכבים בשוחד הנה כל זה לא יועיל לך כי נהפכו לך לאויבים:

72 כי קול. שמעתי קול כקול חולה:

73 צרה. צעקת צרה שמעתי כאשה שמבכרת שחבליה חזקים:

74 קול בת ציון. והוא הקול של עדת ציון אשר תרבה אמרים כדרך המקונן:

75 תפרש כפיה. משברת כפיה זה בזה כדרך המצטער:

76 אוי נא לי. צועקת מר ואומרת אוי עתה לי כי נפשי עיפה בעבור ההורגים אותנו: